"ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה, כג)

השבוע הולאמה התקשורת עד להתפקע בפרשנויות על הצעת חוק הלאום. הצעת החוק שבמרכזה עיקרון השנוי במחלוקת גדולה וארוכת שנים המתקיימת לא רק בכנסת אלא גם בתוך השיח הציבורי- שענפיו הסבוכים מסתירים לנו את התמונה הגדולה- הזכירה לי את הבדיחה הלאומית הידועה המסופרת בעם היהודי מדור לדור: מיהו יהודי? זה שעונה בשאלה על השאלה מיהו יהודי.

גם ראש ממשלתנו נוהג כנראה באותה שיטה- וכשנשיא המדינה תוהה למה להעלות כעת את הצעת החוק הזו, היה רה"מ יכול להשיב לו (בדמיוני הפרוע כמובן): למה לא? – ואם הדיאלוג הזה באמת היה מתקיים במציאות-  זה היה עוד יותר עצוב.

כי זו ההוכחה שמעבר להיותנו עם לבדד ישכון- ולצערנו במציאות חיינו הנוכחית- בגויים יתחשב הרבה יותר מדי, עדיין איננו מסוגלים להגדיר לעצמנו מי אנחנו, ומה אנחנו דורשים מאלה הרוצים לחיות כאן אתנו.

בינתיים, אלה שלא בטוח שרוצים להיות חלק מעמנו- אבל הם פה ואי אפשר להתכחש לכך- מנצלים בשיטתיות את חוסר ההגדרה העצמית שלנו כדי לשנות אותה לפי ראות- עיניהם להגדרות משונות כמו מדינת כל לאומיה, מדינת כל אזרחיה, ומדינת כל מי שהצבע הכחול של תעודת-הזהות מוצא חן בעיניו יותר מהצבע הירוק.

ואחרי הניצול עוד צועקים על נבחרינו בכנסת שהם מדכאים אותם ומנסים למנוע מהם את זכויותיהם הישראליות. רגע אחד! מהם בדיוק הזכויות האלה, המגיעות דווקא לאלה המדגישים מבחירה את הלאום ערבי לפני הישראלי? הרי אני עוד לא ראיתי במשפחתי יהודי שמתעקש לכנות את עצמו פולני-ישראלי!

ומה לעשות שיש כאן כאלה שנולדו לאב ואם יהודים שאינם מוכנים לקבל את דעתם של מיעוט בתוך ערביי ישראל שחושב שחלק מהזכויות שיש להם כאזרחי המדינה זה להחליט איזה יהודי יחיה בשלווה ואיזה ימות בטבח מזעזע באמצע תפילת שחרית בבית כנסת בירושלים?

ההגדרה היבשה הקיימת בחוק הישראלי הקובעת כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, הופכת חסרת תוכן כשאין פרשנות רחבה יותר למונח מדינה יהודית-שעקרונותיה מבוססים על מגילת העצמאות, ולא גם – או יותר נכון בעיקר- על האמונה היהודית שעיקרה בתורה, הערכים היהודים שעיקרם בשולחן ערוך, ההיסטוריה היהודית שעיקרה בתנ"ך, והעבודה-היהודית שעיקרה בלשכת האבטלה. אבל אולי זה עוד ישתנה אם היהודים בכנסת באמת יחליטו  שכל העבודה בישראל  תיעשה רק על ידי יהודים.

במציאות החיים המשולה למכונית הדוהרת בנתיבי החיים מדגם ישראל- והשמשה הקדמית מטושטשת לא מגשם אלא בעיקר מדמעות- אין ולו פוליטיקאי אחד בעל ראיה מפוכחת בשתי עיניו שמצליח לפענח את מה שבלעם הרשע סתום העין הצליח להבין מזמן: מה טובו אוהליך יעקב- שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה- והדבר מעיד שאין בינהם מחלוקת(ע"פ ר' נתן מברסלב בליקוטי הלכות)

כוחו של עם ישראל באחדותו ובפתיחת לבו וביתו אל האחר, אל השונה. אך אם מנהיגנו מוכיחים שוב ושוב כי אין מקום באוהל אפילו לבני עמם היהודים שמנהגיהם קצת שונים מאורח החיים היהודי כיום- איך ניתן יהיה לקיים שני עמים זה לצד זה?

בלי לחשוש לביטחונם של שני הצדדים, בלי אווירה של פיגוע מעל מגדל גבוה שמוגדר בטעות זירת תאונה, ובלי אמנים מיוסרים שכדי לקבל הכרה בקונצנזוס הישראלי נאלצים לכתוב שירים מעוררי מחלוקת שמשאירים את מחבריהם להירטב על מדשאת בית הנשיא?

ואולי יש דרך אחרת, כמו שיהודים תמיד אוהבים להציע, ולכן הנה ההצעה שלי- בתור מבקר המדינה הלא רשמי- להבנת חוק הלאום: "ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"-  על פי רש"י ורמב"ן: שני העמים הללו לא יחיו בשלום, אלא בכל פעם עם אחד יהיה אמיץ וחזק יותר מהעם האחר, וישעבד אותו. "לא ישוו בגדולה; כשזה קם זה נופל.  וכך הוא אומר אמלאה החרבה (יחזקאל) – לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים".

יתכן מאד שההסבר הזה יבאס ביותר את נשיא ארה"ב אובמה ואת עמו  כשהם מנסים  גם השבוע להבין: מיהו יהודי, ומה למען השם הוא רוצה מאיתנו?!

• רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו הודעה ל: [email protected]